<h1>ספר החינוך מצוה תק"י</h1>
<h2>דף סה.</h2>
שנמנענו שלא לקסום. וכתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [בספר המצוות] שענין הקסימה הוא המניע כחו ומחשבתו לחשוב במין ממיני התנועה כאשר יעשו בעלי הכחות כולם שיגידו מה שיתחדש קודם היותו, ואמנם יתאמת להם זה בהיות כח המחשבה והשיעור מהם חזק מאד. פירוש לפירושו, כלומר שמתבודדים במחשבתם וקובעים כל הכוונה וכל ההרגש שלהם על אותו הענין שיחפצו לדעת, ומתוך ההתבודדות והקביעות החזק והתפשטות כל המחשבה מכל עניני העולם הגופני תתערב נפשם עם הרוחניים הקולטים העתידות הקרובות כידוע בין החכמים, אבל מכל מקום אין כח בהם לעולם ולא אפילו בשדים לדעת העתידות הרחוקות, ולא יעלה אל המעלה הגדולה הזאת זולתי נביאי אמת, וגם בעתידות הקרובות לא ישיגו בהן הקוסמין כל האמת אבל יתקיימו דבריהם ברוב, ובענין הזה בעצמו אין כל האנשים שוים בו אבל יש מהם שיש להם יתרון גדול בענינים אלו כיתרון בני אדם בגבורה וענינים אחרים קצתן על קצתן, ואלה בעלי הכחות אין פעולתם בענין הזה שוה, כי יש מהם שיתבודדו במדברות לחשוב בזה ומהם שיכה במטה אשר בידו בארץ מכות ממהרות זו את זו ויצעק צעקות משונות ויניח מחשבתו ויביט לארץ זמן ארוך עד שיבין במה שיהיה, והעיד הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה שהוא ראה זה במערב פעם אחת, ומהם מי שיישר החול ויעשה בו צורות, וזה יעשו הרבה בני אדם במערב, ומהם מי שישליך אבנים דקים בחתיכת עור ויאריך להביט בם, ואחר כן יספר דברים, ומהם מי שיעשה מלאכה זו בשעלי שעורים וגרגיר מלח ופחם מעורב בו, וזה מפורסם בינינו יעשו אותו תמיד לעינינו הישמעאלים והישמעאליות, ומהם מי שישליך חגורת עור בארץ ויביטו בה יגיד והכוונה בזה כולו להעיר כח נפש המביט. ומכל ענינים אלו תרחיקנו תורתנו השלימה, ועל כל זה נאמר [דברים י"ח] לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים וגומר, וכבר כתבתי באזהרת לא תנחשו בסדר קדושים לאו כ"ט בסימן רנ"ג [מצוה רמ"ט] בטעם איסור ענינים אלו מה שידעתי. וראיתי בספרי הראשונים בטעם איסור זה לפי שכל ענינים אלו מטעים ההמון ויחשבו בשביל שיצדקו עליהם קצת מן הדברים שיגידו להם בעלי הקסם שכל הפעולות שהם בעולם סבתם המזלות והכחות וכמעט יקראו מן הכת הרע האומרים עזב אלהים את הארץ [יחזקאל ח'], ובעד זה הענין שהיה מפורסם הרבה בזמן הנביאים אמר הנביא [הושע ד'] עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו.
דיני המצוה מבוארים במקומות מסנהדרין ותוספתא דשבת ובספרי. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה ועשה עצמו קוסם על דרך אחד מכל הענינים שזכרנו או בענין אחר ויגיד לבני אדם הדברים שיראה בקסמיו חייב מלקות, והוא שעשה שום מעשה בדבר, שאין לוקין עליו מבלי מעשה, אבל השואל מן הקוסם איננו בחיוב מלקות, ואמנם הוא מגונה מאד כל הקובע מחשבותיו ומוציא עתיו בהבלים אלה, כי לאשר חננו האל דעה והנחילו דת האמת לא יאות לו לחשוב בהבלים אלו רק שיקבע מחשבותיו בעבודת הבורא יתעלה ולא יירא דברי קוסם, כי השם בחסדיו ישנה מערכת הכוכבים ויבטל כח המזלות להטיב לחסידיו, וידוע שאנחנו עם הקודש שאין אנו תחת כוכב ומזל, יי' הוא נחלתינו כאשר דבר אלינו, וכענין שמצינו באבות ששם האל מעלתם למעלה משרי מעלה, כענין שכתוב ביעקב [בראשית ל"ב] כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלהים וגומר, כלומר שעשאו האל שר על השרים, וכן יצחק נקרא ישראל, שנאמר אלה בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו, וכן אברהם נקרא ישראל כמו שכתבתי בפתיחת הספר, וזהו מה שכתוב בענין מחלוקת הנביא אליהו עם נביאי הבעל כמספר שבטי בני יעקב אשר נקרא שמו ישראל, שהוא היה מוכיחם למה היו פונים לעבד הכחות ומניחין עבודת האדון יי' צבאות אשר בידו לבטל כל פעולת הכחות והמזלות, וכענין שעשה באבות ששם המזלות תחת ידם, וזהו אומרו במקום ההוא [מלכים י"ח] כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר יי' אליו לאמר ישראל יהיה שמך, כלומר שעשאו שר על שרים לשנות מערכתם וכחם בזכותו, כלומר וישראל שהם בני יעקב גם הם שרים על שרי מעלה, ועל כן היה ראוי להם שלא לעבוד בלתי יי' לבדו, וכן מצינו ביהושע שגזר על השמש והירח לעמוד כמו שכתוב ביהושע [פ"י] שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, ועמדו, וכן כמה חסידים מישראל שנשתנו מערכת המזלות וכחם בזכותם, יארך הענין להביא כמה מעשים שנעשו בישראל בענין זה.
